יחסי מרות בעבודה: האם מקימה אחריות לסמנכ"ל הכספים מכוח דיני המס?

עו"ד עדי ניב שותפה, מנהלת המחלקה הפלילית והצווארון הלבן במשרד עו"ד דורון ברזילי ושות'

כאשר מתעוררת סוגיה של יחסי מרות בעבודה, הדעת סבורה כי המדובר ביחסים בינאיישים

אסורים בין אותו בעל מרות לבין הכפוף או הכפופה לו.

במאמר זה נבקש להראות, כי יחסי המרות משפיעים על ההתנהלות הכלכלית השגרתית של כל

תאגיד ועלולים אף לחשוף את העובד הנתון למרות לכדי הפרות פליליות וזאת הלא עוול בכפו.

טול למשל, מצב דברים של עוזרת אישית של מנכ"ל בחברה פרטית, המקבלת הנחיה שלא להוציא

חשבוניות ללקוחות ספציפיים או לחילופין שמקבלת הנחיה שלא להעביר דיווחים לרשויות המס

במועד, בשל העדר איתנות פיננסית של העסק? האם אותה עובדת מסתכנת בסיוע לאחר להעלים

מס? האם היא חשופה למעשה להפרות פליליות? מה האחריות הרובצת לפתחה ומה יש ביכולתה

של זו לטעון להגנתה?

ומה קורה כאשר הכפוף הינו נושא בכירה בתאגיד ומקבל הנחיה לפעול בניגוד לחוק, במצב שישנו

בעל שליטה יחיד ודירקטור יחיד בחברה? מהן טענות ההגנה העומדות לפתחו במצב דברים זה?

ראשית עלינו לבחון מהו למעשה בעל מרות?

לבעל מרות ייחשב מי שיש לו השפעה וסמכות בעבודה, גם אם אינו ממונה ישיר. כלומר, לא רק

הבוס הישיר אלא כל מי שנחשב בעל דרגת בכירות רמה יותר.

לא אחת עלה נסיון של הכפוף לטעון להגנת הכורח מכוח דיני העונשין בישראל. הגנה זו

פוטרת אדם מאחריות פלילית למעשה שנצטווה לעשותו, תוך איום שנשקפה ממנו סכנה מוחשית

של פגיעה חמורה בחייו , בחירותו, בגופו או ברכושו , שלו או של זולתו, ושאנוס היה לעשותו עקב

כך )סעיף 34 י"ב לחוק העונשין(.התנאים להגנת הכורח הם : כפייה: המעשה שנצטווה הנאשם

לעשותו תוך איום ; מיידיות: שנשקפה ממנו סכנה מוחשית ; האינטרס המוגן: של פגיעה חמורה

בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו ; העדר ברירה: ושאנוס היה לעשותו עקב כך . הגנה זו חלה על מבצע שעשה את המעשה הפלילי בתנאי כפיה, תוך שבירת כוח התנגדותו

המנטלית, בכך שעמד עובר למעשה ובשעתו בדילמה קשה למלא אחרי הדרישה לעשותו או – –

להסתכן במימוש האיום המוחשי עליו אם לא יענה לדרישה. בצימצום כה רב של חופש הבחירה,

שאינו מאפשר אלא בחירה בין כניעה לדרישה לבין התמודדות עם המאיים והסתכנות במימוש

האיום העשוי לפגוע באורח חמור במי שהאיום מופנה אליו תחול ההגנה – .

כאשר עניינו בדיני המס, חרף העובדה כי העובד הכפוף חש את תחושת הכורח והכפייה וכי אין לו

למעשה חופש בחירה שכן הוא תלוי במשכורת ומפחד לאבד את מקום עבודתו, לא תעמוד לו

ההגנה האמורה והוא ימצא עצמו נחשד וייתכן שאף מואשם בעבירת הסיוע לאחר להתחמק ממס.

ישנה תופעה רווחת, כי העובדים הזוטרים המהווים למעשה "בורג קטן" בתוך המערכת, מונעים

כמו "מריונטות על החוטים, על ידי מעסיקיהם הבכירים, מבלי שיש להם הבנה גמורה להשלכות

של מעשיהם ושל ההנחיות והדרישות שהממונים הבכירים דורשים מהם, ובסופו של יום הם

מוצאים עצמם נושאים במלוא האשמה שכן בהינתן כי מתנהלת חקירה פלילית, נושאי המשרה

הבכירים מטילים את האשמה על הזוטרים.

הדברים מוצאים ביטויים אף בהתייחס לכך שהעובד הכפוף הינו נושא משרה בכירה כמו למשל

סמנכ"ל כספים.

העבירות של התחמקות ממס על פי סעיף 220 לפקודה, עניינן מעשים רצוניים או מכוונים של

אדם, המיועדים להשיג מטרה של הקטנת נטל המס החל על אותו אדם, או על אדם אחר שהוא

מבקש לסייע לו, וזאת באמצעים האסורים על פי החוק; המתחמק ממס מודע לטיב מעשהו,

ולקיומה של החבות במס, והוא מתכוון על ידי מעשה או מחדל להשיג את התוצאה האמורה של

התחמקות מתשלום מס.

מה קורה כאשר סמנכ"ל הכספים נרתע מלהביע את אי הסכמתו לייפות את הדוחות הכספיים או

להימנע מתשלום המיסים כלפי מי שהוא תלוי בו ביחסי מרות מתוך פחד אמיתי לאבד את

משרתו או מהשלכות שעשויות להיות באם יסרב לבצע את דרישת בעל המרות?

לשיטתנו, כאשר הוכח יסוד המרות של אדם שהוא בעל סמכות ישירה או עקיפה כלפי עובד או

עובדת, בין הוא סמנכ"ל כספים ובין אם הוא נושא משרה בכירה אחרת הכפוף לבעל המרות, אין

ההתרשמות הסובייקטיבית של אותו נפגע או נפגעת טעונה הוכחה בנפרד. משהוכחו יחסי המרות

במסגרת העבודה, הנובעים מיכולתו של "ממונה" כאמור להשפיע במישרין או בעקיפין על גורלו

של הנפגע, נלמדת מכך המסקנה כי אותו נפגע או נפגעת מודעים למעמדו של בעל הסמכות במקום

עבודתם, ולפיכך מתקיים יסוד הניצול, גם כאשר מדובר בכפוף שהוא נושא משרה בכירה .

אף סעיף 13 לפקודת הנזיקין מדבר על חבות מעביד על מעשה שעשה העובד, באם המעביד הרשה

או אישרר את המעשה או אם המעשה נעשה תוך כדי עבודתו של העובד.

בהתאם לדין, רואים מעשה כאילו נעשה תוך כדי עבודתו של עובד, אם עשהו כעובד וכשהוא

מבצע את התפקידים הרגילים של עבודתו והכרוכים בה אף על פי שמעשהו של העובד היה ביצוע

לא נאות של מעשה שהרשה המעביד; אולם לא יראו כן מעשה שעשה העובד למטרות של עצמו -

ולא לענין המעביד.

דברים אלו מקבלים משנה תוקף שעה שהעובד הכפוף או נושא המשרה הכפוף לא הרוויח אפילו

שקל מההתנהלות האמורה. כל הכספים שלא דווחו, ללא יוצא מן הכלל, הגיעו היישר לכיסו של

בעל המרות על כך אין חולק.

לעניות דעתנו, במקרים מסוימים, יש ליצור איחוד טיעון בין יחסי המרות לבין "ההצדק הסביר"

הטמון בסעיף 217 לפקודת מס הכנסה כאשר עניינו בסמנכ"ל כספים.

בהתאם לפסיקה, ה"הצדק הסביר" מתייחס לסטנדרד ההתנהגות הנדרש מהנאשם, הינו נסיבה

הנמנית עם יסודות העבירה והיא נמדדת לפי מבחן אובייקטיבי, ויכולה לנבוע ממגוון טעמים. לו

נישום יכול להצדיק את התנהגותו בתואנה כי לא ידע, ולא היה עליו לדעת, שלא קיים את החובה

הקבועה בפקודת מס הכנסה, יש בכך כדי לקיים את ה"הצדק הסביר" שהנטל להוכחתו עליו.

לשיטתנו, במקריים מסוימים תלויי נסיבות ספציפיות, טיעון של יחסי מרות, תלות ופחד לעיתים

במקרים מסוימים יכולים להוות רכיב בשיקול ההצדק הסביר ואף להוות חלק מהנדבכים

לטיעונים לקולא.__